סדנת קוקטיילים – מהעבר אל ההווה, סיפורים בטעם אלכוהול

בואו לגלות איך הקוקטיילים האהובים והמוכרים החלו את דרכם וכבשו את מעמדם התרבותי ומופיעים בכל סדנת קוקטיילים.

סדנת קוקטיילים "קוקטיילים בראי ההיסטוריה" – סיפורי תרבות וטעמים

אוהבים היסטוריה וקוקטיילים? סדנת קוקטיילים "קוקטיילים בראי ההיסטוריה"  היא מסע להעמקת ההבנה בעולם הקוקטיילים והקשר שלו עם עולם התרבות האנושי. אין ספק, שבדומה לאנושות, גם הקוקטיילים עברו תהליך מרתק של התפתחות מתחילת דרכם ועד ימינו אנו. מוכנים לצאת אל המקומות והזמנים בהם הכל החל? קדימה, מתחילים.

הצעדים הראשונים במסע, הכירו את הפאנץ' (1600-1800)

ההיסטוריה של הקוקטיילים מתחילה בסביבות 1600, כשהברמנים הבריטים ערבבו אלכוהול, מיץ פרי, מים, סוכר ותיבול ויצרו את ה"פאנץ'" – הקוקטייל הראשון. הקוקטייל זכה להצלחה ולפופולריות ברחבי בריטניה כולה, שכללה בשעתו גם את הקולוניה בהודו, מה שהיווה את ההתחלה של המסע שלו ברחבי העולם.

למה "פאנץ'"? מקור השם הוא בשפה ההינדית והפרוש של המילה "פאנץ'" הוא חמש, כמו חמשת המרכיבים שבקוקטייל: אלכוהול, מיץ פרי, מים, סוכר ותיבול.

פאנץ' היה הקוקטייל הראשון, זה שסלל את הדרך במובנים רבים כשאלו שלוש הסיבות העיקריות שהופכות אותו לקוקטייל הראשון:

1. ערבוב – הפאנץ' היה המשקה הראשון בו נעשה ערבוב של אלכוהול עם רכיבים נוספים.
2. השפעה – הפאנץ' עשה מסע חוצה תרבויות מהודו ועד ארה"ב דרך אירופה וזה להכרה והשפעה.
3. הגשה – הפאנץ' הוגש בקערות גדולות, מה שהשפיע רבות על תרבות השתייה החברתית.

הפאנץ' היה הקוקטייל הראשון ומאז כמובן השתנו מרכיבים, שיטות מזיגה, שיטות הגשה וקישוט, אך המהות נותרה – ערבוב מספר מרכיבים פשוטים שיוצרים משקה מאוזן, מתובל ורענן.

האגדה מספרת ש: המתכונים המוקדמים נכתבו לראשונה על ידי ימאים בריטים שהשתמשו בפאנץ' כדי לשמר מים ורום במהלך המסעות הימיים הארוכים.

עושר ורכות קטיפתית, עידן הפליפ וכניסת החלמונים    (1803)

משקאות שהכילו ביצים הפכו לפופולריים בעשור הראשון של המאה ה-19. הפליפ היה אחד מהמשקאות הראשונים בו נעשה שימוש  בביצים. הוא הופיע לראשונה בשנת 1803 והפך במהרה למועדף על הבריטים והאמריקאים כאחד. הוא מסמן את ראשית עידן הקוקטיילים המעוצבים, שבהם לא רק הטעם חשוב, אלא גם החוויה הכוללת של המשקה.

הפליפ  בתחילת דרכו לא כלל ביצים. הוא נולד באנגליה במאה ה-17 כמשקה מחמם, שהורכב מבירה חזקה, רום וסוכר, שחומם באמצעות מוט מתכת לוהט. תהליך זה יצר שכבת קצף סמיכה שאפיינה את המשקה.
המעבר לשימוש בביצים התרחש בתחילת המאה ה-19, כאשר חלמוני ביצים נוספו כדי לשדרג את המרקם ולהעניק למשקה טעם עשיר ורכות קטיפתית. הגרסה החדשה התבססה בעיקר על רום, סוכר, ביצה, ולעיתים קרובות תובלה באגוז מוסקט.

סוד ההצלחה של הפליפ:

1. אופי מחמם ומתאים לאקלים קר: הפליפ היה אידיאלי לאזורים קרים, במיוחד בבריטניה ובאמריקה הצפונית, שם הוא הפך למשקה חורפי מועדף.
2. ערך תזונתי: בתקופה שבה תזונה עשירה ומאוזנת לא הייתה זמינה לכולם, חלמוני ביצים סיפקו מקור לחלבון ולשומנים, מה שהפך את המשקה לא רק למענג אלא גם למזין.
3. פופולריות בקרב מלחים: הפליפ היה פופולרי במיוחד בקרב מלחים. הבירה והרום היו מרכיבים נפוצים על סיפוני האוניות, והמשקה הפך לדרך יצירתית לנצל אותם.

אפשר בהחלט להגיד שהפליפ לא רק שרד את מבחן הזמן, אלא גם ממשיך, עד היום להוות דוגמה לאמנות היצירתית של מיזוג בין טעם, תרבות, ואקלים.

למה "קוקטייל"? או במילים אחרות – איך נוצרת הגדרה רשמית  (1806)

המילה "קוקטייל" הוגדרה לראשונה בעיתון אמריקאי בשנת 1806 כ"משקה מעורר המורכב מרוחות, סוכר, מים וביטרס." זו הייתה הפעם הראשונה שבה נוסחה הגדרה רשמית, והיא אשררה את תרבות הקוקטיילים.

מקור המילה – כל הגרסאות

מקור המילה קוקטייל (Cocktail) טומן בחובו סיפורים מעניינים כמו גם אי-ודאות לגבי מהימנותם ונציג את חלקם:

• השפעה צרפתית: מדובר בסיפור הקושר את המילה לצרפתית, בה המילה "Coquetier" מתייחסת לכלי קטן ששימש להגשת ביצים רכות. לפי האגדה, רוקח בניו אורלינס השתמש בכוסות אלו כדי להגיש משקאות מעורבבים, והביטוי "Coquetier" עבר עיוות לשפה האנגלית והפך ל"Cocktail"..
• זנב התרנגול: גרסה פופולרית וקצת יותר ססגונית קושרת את המילה לזנב תרנגול צבעוני Cock’s tail  שמסמל את הגיוון והצבעוניות של הקוקטיילים. יש המספרים כי ברמנים היו משתמשים בנוצות של תרנגולים צבעוניים לקישוט המשקאות, וזה העניק להם את שמם.
• מקור בריטי: יש המאמינים שמקור המילה קשור למסורת בריטית מוקדמת לערבב שאריות של בקבוקי אלכוהול שונים ליצירת משקה מעורבב, אותו כינו Cock-tail,  על שם התערובת המגוונת, שדומה לצבעוניות של זנב תרנגול.

התבססות המונח בשפה

המונח "קוקטייל" הפך לנפוץ במאה ה-19, בעיקר בארצות הברית, במקביל לעלייתם של ברמנים מקצועיים ולפיתוחם של מתכונים מסודרים למשקאות מעורבבים. בתקופת איסור האלכוהול בשנות ה-20 בארצות הברית, הקוקטיילים הפכו פופולריים עוד יותר, שכן ערבוב אלכוהול עם סירופים ותמציות הסתיר את הטעמים הלא נעימים של משקאות לא חוקיים באיכות ירודה.בהמשך, עם עליית התרבות המודרנית של מסיבות, ברים ואירועים חברתיים, הקוקטיילים הפכו סמל לתחכום ויוקרה, והמונח התפשט ברחבי העולם.

קוקטיילים קלאסיים: היווצרות אייקונים אלכוהוליים

את התקופה הבאה נקדיש לשלושה עשורים עם שלושה קוקטיילים בולטים שהפכו לאייקונים בתרבות השתייה בה הם ממשיכים לככב עד היום: סזראק, אולד פאשנד ומנהטן.

• סזראק  (1850s) – הסזראק נחשב לאחד הקוקטיילים העתיקים ביותר בהיסטוריה המודרנית של השתייה, ובעל קשר עמוק לעיר ניו אורלינס. הוא נוצר במקור על ידי רוקח, שהמציא את ביטרס פשו המפורסם בשנת 1830. במקור, הסזראק הוכן עם קוניאק בשם Sazerac de Forge et Fils,  ומכאן שמו. עם השנים, ובעיקר בשל מגפת הפילוקסרה שפגעה בגפנים בצרפת, החלו להשתמש בוויסקי שיפון במקום הקוניאק.

אולי לא ידעתם ש: הבר הראשון שהגיש את הסזראק, Sazerac Coffee House בניו אורלינס, הפך לאבן דרך בתרבות השתייה המקומית ובשנת 2008 הוכרז הסזראק כקוקטייל הרשמי של ניו אורלינס.

מתכון לסזראק

מה צריך?

• 50 מ"ל קוניאק
• 10 מ"ל אבסינת
• נגיעה של פישודס ביטרס
• קוביית סוכר
• קליפת לימון דקה
• כוס אולד פאשנד

איך זה קורה?

מערבבים בכוס אבסינת וקרח.  מערבבים את שאר המרכיבים עם קרח בכוס נפרדת. מוציאים את הקרח מכוס האולד פאשנד ומוזגים אליה אל הקוקטייל ללא הקרח.

1. אולד פאשנד  –  (1860s) האולד פאשנד נחשב לאבי הקוקטיילים המודרניים, עם מתכון בסיסי ופשוט המורכב משלושה מרכיבים בלבד: ויסקי, סוכר וביטרס. המשקה נוצר בשנות ה-60 של המאה ה-19. כאשר הוגש לראשונה בבר בקנטקי, אך התפרסם כשנכלל בתפריט בבר המלון "וולדורף-אסטוריה" בניו יורק. שמו "אולד פאשנד" ניתן לו על מנת להבדיל אותו מקוקטיילים מתקדמים יותר, והוא מתייחס לשיטת ההכנה המסורתית, שכללה ערבוב של סוכר עם ביטרס לפני הוספת הוויסקי.

אולי לא ידעתם ש: ב-2015 הוכרז האולד פאשנד כקוקטייל הפופולרי ביותר בעולם בסקר ברמנים עולמי.

1. מנהטן (1870s) – המנהטן הוא אחד הקוקטיילים היוקרתיים והמפורסמים בעולם. על פי האגדה, הוא נוצר לראשונה במועדון מנהטן בניו יורק באירוע שאורגן על ידי ג'ני ג'רום, אימו של וינסטון צ'רצ'יל. האורחים התרשמו כל כך מהקוקטייל עד שהוא זכה לשם המקום שבו נוצר. המשקה נחשב לשילוב קלאסי של ויסקי, ורמוט מתוק וביטרס. למרות הסיפור הזה, קיימת גם השערה שהמנהטן נוצר בבר אחר בניו יורק, אך עם הזמן המיתוס הקשור לג'ני ג'רום הפך לחלק בלתי נפרד מהמשקה.

אולי לא ידעתם ש: המנהטן נחשב לאחד הקוקטיילים הראשונים שהשתמשו בוורמוט מתוק, מה שהוסיף איזון וטעם ייחודי.

מהפכה בסדנת קוקטיילים: כשפשטות ואלגנטיות נפגשות בכוס

בחלק הזה נכיר לעומק את הוויסקי סאוור, הרמוס ג'ין פיז והמרטיני, אשר משיקים נקודות דמיון ושוני מסקרנות.

1. וויסקי סאוור (1890s)  – הוויסקי סאוור הוא אחד הקוקטיילים הקלאסיים ביותר בעולם המביא עימו איזון מושלם בין חמיצות ומתיקות בשילוב שלושה מרכיבים בסיסיים בלבד: ויסקי, מיץ לימון וסוכר. תיעודו הראשון מופיע בספר קוקטיילים אמריקאי משנת 1862. אך הפופולריות שלו הרקיעה שחקים בסוף המאה ה-19. מקורו של הקוקטייל קשור, כמו קוקטיילים אחרים, לימאים שנהגו לערבב אלכוהול עם מיץ לימון כדי למנוע צפדינה. השילוב הפך ללהיט כאשר נוספו לו מתיקות ווויסקי איכותי.

אולי לא ידעתם ש: בשנות ה-30 של המאה ה-20, באירועים יוקרתיים, נוספה למשקה שכבה קצפית של חלבוני ביצה, מה שהעניק לו מרקם חלק ועדין.

1. רמוס ג'ין פיז (1910s)  – המשקה האייקוני של ניו אורלינס, המשלב ג'ין, שמנת, ביצה ולימון, ודורש הכנה מדויקת ושקשוק ממושך במיוחד. הרמוס ג'ין פיז נקרא על שמו של הנרי רמוס, ברמן אגדי. נחשב לקוקטייל מורכב, אלגנטי ומוקפד, והיה אהוב במיוחד בתקופת הג'אז של תחילת המאה ה-20. הכנת הרמוס ג'ין פיז דורשת סבלנות רבה. כדי להשיג את המרקם הקטיפתי המושלם, היה צורך לשקשק את המשקה במשך 10-12 דקות!

האגדה מספרת ש: בבר של רמוס, היו עוזרי בר שהעבירו אחד לשני את השייקר כדי להקל על העומס.

מתכון לרמוס ג'ין פיז שלומדים בסדנת קוקטיילים:

מה צריך?

• 50 מ"ל ג'ין
• 15 מ"ל מיץ לימון טרי
• 15 מ"ל מיץ ליים טרי
• 15 מ"ל שמנת מתוקה
• 10 מ"ל סירופ סוכר
• 10 מ"ל מי פרחים (ורדים או תפוזים)
• 15 מ"ל חלבון ביצה
• סודה למילוי

איך זה קורה?

מנערים היטב למשך 30 שניות את כל המרכיבים. למעט הסודה והקרח, מוסיפים קרח ומנערים היטב בשנית. מוזגים לכוס ההגשה מבעד למסננת עד לקבלת קצף עשיר וסמיך. ממלאים את הכוס בסודה ומקשטים עם קליפת לימון או פרחים אכילים.

1. מרטיני (1920s) – המרטיני, אחד הקוקטיילים המוכרים בעולם, הפך לסמל האלגנטיות המסוגננת במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20. תיעוד ראשון של המרטיני מופיע בספרי קוקטיילים משנות ה-80 של המאה ה-19. אך הפופולריות שלו נסקה בעידן איסור האלכוהול האמריקאי. כששתיית אלכוהול הפכה לסמל של מרדנות חברתית.

מתכון למרטיני:

מה צריך?

• 60 מ"ל ג'ין איכותי
• 15 מ"ל ורמוט יבש
• קליפת לימון או זית לקישוט

איך זה קורה?

מערבבים את הג'ין והוורמוט בכוס ערבוב עם קרח. מסננים לכוס מרטיני מצוננת. ומוסיפים קליפת לימון או זית לקישוט.

סדנת קוקטיילים של טעמי השמש: הקוקטיילים הטרופיים שהכניסו את החופים לכוס

תקופה הזו מביאה גלים של חופש והנאה. בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, נכנס עולם הקוקטיילים לתקופה טרופית מרעננת וצבעונית.[ משקאות עשירים בפירות אקזוטיים, רום ותבלינים הפכו לכוכבי הבר. הם הביאו עמם ניחוחות וטעמים מהחופים הקאריביים והאוקיינוס השקט. סצנת ה"טיקי", שהפכה לטרנד עולמי. היא סימנה את פריחת קוקטיילים כמו מוחיטו, מאי טאי, זומבי ופינה קולדה. כולם מסמלים את הבריחה לעולם של חופשות חלומיות וקרנבל טעמים מהם  מיד תקבלו טעימה:

1. מוחיטו (1940s) – המוחיטו הוא אחד הקוקטיילים המפורסמים בעולם, שמקורו בקובה. המשקה נולד ככל הנראה במאה ה-19. גרסתו הראשונית, ששימשה כתרופה נגד צפדינה, כללה רום, ליים, נענע וסוכר. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהתיירות לקובה פרחה, המוחיטו הפך למרענן המושלם של הברמנים המקומיים ותיירים אמריקאים חובבי קובה תרמו להפצתו בעולם.
2. מאי טאי (1944) – המאי טאי נולד בבר בקליפורניה, כאשר הבעלים יצר שילוב של רום, ליים, סירופ שקדים וליקר תפוזים. לאחר שטעמו אותו חבריו מטהיטי, הם קראו בהתלהבות "Maita'i roa ae!",  שמשמעותו בטהיטית "הטוב ביותר!". ומכאן שמו. המאי טאי הפך לסמל של תרבות ה"טיקי" בזכות טעמיו הטרופיים ואסתטיקת ההגשה המיוחדת שלו. הוא כלל לעיתים קישוטים כמו מטריות קטנות ופירות טרופיים.

מתכון למאי טאי

מה צריך?

• 50 מ"ל רום כהה
• 15 מ"ל ליקר תפוזים
• 15 מ"ל סירופ שקדים
• 25 מ"ל מיץ ליים טרי
• פרוסת אננס, דובדבן או פרח טרופי לקישוט

איך זה קורה?

מנערים את כל המרכיבים עם קרח. מסננים לכוס נמוכה עם קרח. מקשטים עם פרוסת אננס, דובדבן או פרח טרופי.

1. זומבי (1950s) – הזומבי נוצר על ידי דון ביץ', הברמן הנחשב לאבי תרבות ה"טיקי". הקוקטייל נקרא כך לאחר שאורח טען שהמשקה "הפך אותו לזומבי". המשקה משלב כמה סוגי רום, יחד עם מיצי פירות ותבלינים.
2. פינה קולדה (1954) – הפינה קולדה מביא שילוב מושלם של רום, קוקוס ואננס, הוא הפך לאחד הקוקטיילים האהובים ביותר בעולם ובשנת 1978 הוכרזה הפינה קולדה כמשקה הלאומי של פורטו ריקו. משמעות השם הוא "אננס מסונן". נוצר בשנת 1954 על ידי ברמן במלון בפורטו ריקו. ובמהרה הפך לאחד הסמלים המובהקים של החופים הקריביים.

הדור החדש של הקוקטיילים: טריות, טבע וטעם במרכז הכוס שתלמדו בכל סדנת קוקטיילים

בתחילת שנות ה-2000 החלה מגמה בתרבות הקוקטיילים שהדגישה שימוש במרכיבים טבעיים וטריים. במקום להסתמך על סירופים כבדים וטעמים מלאכותיים. הקוקטיילים המודרניים התמקדו בשילוב עשבי תיבול, פירות ומיצים טבעיים.. הדור החדש על הבר, מדבר שפה של טריות ואיכות בלתי מתפשרת לצד יצירתיות וחווית שתיה. נראה כי הבזיל סמאש הוא לא רק קוקטייל, אלא סמל לשינוי בגישה. הוא מייצג את המעבר לאסתטיקה, טבעיות, ותשומת לב למרכיבים שכולם יכולים להתחבר אליהם

הבזיל סמאש (2008)

הבזיל סמאש הוא אחד הקוקטיילים המודרניים שהפכו במהרה לקלאסיקה בזכות פשטותו, טריותו, וטעמו הרענן. הוא נולד בשנת 2008 בבר בגרמניה, על ידי הברמן ג'ורג' מאייר, שהתנסה עם מרכיבים טריים והשתמש בעלי בזיליקום ליצירת טוויסט ייחודי לקוקטייל.

אולי לא ידעתם ש: הבזיל סמאש זכה להצלחה מיידית ונכנס לתפריטים של ברים מובילים ברחבי העולם. הוא זכה בפרס הקוקטייל הטוב ביותר בתחרות Spirit Awards בשנת יצירתו. מה שסימן אותו כפורץ דרך בתחום.

מתכון לבזיל סמאש:

מה צריך?

• 50 מ"ל ג'ין איכותי
• 25 מ"ל מיץ לימון טרי
• 20 מ"ל סירופ סוכר
• 8-10  עלי בזיליקום טריים

איך זה קורה?

מועכים עלי בזיליקום בעדינות עם סירופ סוכר בכוס ערבוב. מוסיפים ג'ין ומיץ לימון, ומנערים עם קרח בשייקר. מסננים לכוס נמוכה מלאה בקרח ומקשטים בעלי בזיליקום טריים.

סדנת קוקטיילים חוויתית

אנחנו מקווים שהצלחנו לקחת אתכם איתנו במסע החושי והמרגש של ההיסטוריה של טעמים מגוונים. אנחנו מזמינים אתכם להעמיק את הידע שלכם עם סדנת קוקטיילים סוחפת ומעשית וגם להמשיך איתנו במסעות הכתובים כשנצא לחקור ולגלות עוד על ואת עולם האלכוהול בכלל והקוקטיילים בפרט.

הצטרפו אלינו למסעות נוספים, חדשים וסוחפים, מלאים בטעם, צבע, ניחוחות ואווירה – סדנת קוקטיילים מופלאה!